נושא זה מורכב ועמוק ויש להרחיב בו את היריעה, אך בקצרה ממש על כל פנים:
ישנה כוונה אלוקית עצומה ונפלאה, איך מצד אחד ליצור בעולם אחדות ה' שלימה ומוחלטת, וביחד עם זה לתת ליהודי את הזכות להיות שותף באחדות זו, על ידי כח בחירתו החופשית.
ומה שנראה לכאורה כסתירה בין ידיעת ה' לבחירתו של האדם, וכאילו הבחירה היא ללא תועלת, הרי:
התשובה על כך במושגים שכליים היא, שהידיעה של ה' נובעת מהבחירה. כלומר, באותם דברים ועניינים שהאדם קיבל את זכות הבחירה (ולא בכל דבר כידוע ישנה בחירה), הרי הבחירה שלו היא הראשונית, והידיעה של ה' היא תוצאה מבחירתו (ועל דרך אדם שיודע את מה שחברו בחר, לאחר שבחר), אך כיון שהקב"ה הוא למעלה מהזמן, והעבר והווה והעתיד הם כאחד, הרי גם קודם שבחר הוא יודע מה שיבחר, אבל ידיעתו יתברך נובעת מהבחירה.
תירוץ זה הוא על פי השכל, אך בעומק הענין – אין תירוץ זה מספק, כי על פי ביאור החסידות, כל מעשיו של האדם נובעים מידיעת ה'. ואין שום נברא בעולם, כולל כל הפרטים והזמנים שבו, שלא נכלל במחשבה והתוכנית האלוקית. כלומר, על פי האמת, ידיעתו יתברך היא הקודמת למעשה האדם, ולא להיפך.
אלא שאין זה סותר לבחירה החופשית, שהרי הקב"ה רצה שידיעתו זו תהא נסתרת, ולא תורגש אצל האדם, ולכן מצד האדם – בדעתו התחתונה – הוא בוחר בבחירה אמיתית.
הרחבה בענין ניתן למצוא בין השאר בהמשך תער"ב פרק סמ"ך.
ועוד ענין:
ידוע מה שהרבי מביא כמה וכמה פעמים שיהודי צריך להתרגל לחשוב במושגים הפכיים. באופן של נשיאת הפכים.
מצד אחד כל פרט ופרט הוא בהשגחה פרטית, והכל מדוייק ומכוון, כולל מה שאנו בוחרים, וכולל הטעויות שלנו.
מצד שני יש לאדם כח בחירה שקיבל מה', וכח זה הוא אמיתי ושלם.
לא תמיד מצליחים להבין איך זה מסתדר בשלימות (אף שכאשר מתעמקים בעניין ובפרט כשמכירים את מושגי החסידות, ניתן ליישב העניין גם במוחו של אדם, וכפי שקצת הובא לעיל למעלה) אך צריך לדעת ששני הדברים הם אמת.
ולהעיר מהמבואר בלקו"ש חלק ה', שיחה לפרשת לך לך, שאפילו ענייני תורה ומצוות "הן על פי ההשגחה העליונה ועל פי רצונו יתברך".
אבל מיד אחר כך הוא מסביר כוונתו, שזהו על פי פנימיות הרצון ש"אין הוא מחייבו". כלומר, זה לא בסתירה לבחירה של האדם.
ומדגיש את זה יותר בהערה 71: הוא מביא ממקום אחר שם כתוב "חושב שעושה כן מרצונו העצמי", ומסביר: "אבל מובן בפשטות, שהבחירה בתומ"צ הוא ענין אמיתי, ולא רק שהאדם חושב שעושה כן בבחירתו".
וכותב שם: "בכל מצב שיהודי שרוי בו, אפילו במצב נחות ביותר, ואפילו כאשר הוא עצמו גרם למצב שלילי זה על ידי שבחר ברע, וכיון שהוא הפסיד את עצמו הרי ראוי לו לבכות ולקונן על חטאיו ועל מה שעשה בנפשו וגמלה רעה, בכל זאת אל יתייאש אדם וח"ו יחשוב שאבדה תקוותו, שהרי כיון שמצבו נגרם, מלבד בחירתו, על ידי ההשגחה העליונה, הרי הוא מוביל באמצעות תשובה וכו' לדרגה נעלית ביותר, שעל ידי תשובה הוא יוכל לברר ולזכך גם את ניצוצות הקדושה הנמצאים בזדונות ולהפוך אותם לזכיות".
