היחס לפגועי נפש

שלום, שנה הבאה אעסוק בעבודה עם פגועי נפש, רציתי לבוא עם היחס המתוקן והנכון עפ"י תורה כדי לאזן את הידע שיש לי בפסיכולוגיה לא יהודית. האם היחס הוא כמו היחס לנפש רגילה? האם אפשר לומר שיחס נכון לנפש פגועה והעצמת נפשו האלוקית תביא לריפוי/ להקלה בסבל? תודה מראש.

 
שלום וברכה!

 

באופן כללי, לפי הנראה ממכתבי הרבי, הרי הכלל שניתנה רשות לרופא לרפאות, הולך גם על פגועי נפש, שצריכים טיפול והכוונה רפואית.

אך כדאי לעשות הבחנה בין מחלות נפש הזקוקים לתרופות וטיפול תרופתי, לבעיות נפשיות היכולות להיפטר על ידי טיפול פסיכולגי וכדומה.



הבעיה בפגועי הנפש, הוא בכלים שלהם. דהיינו באופן גילוי הנפש בגוף  –  ולא בנפש עצמה  הנפש עצמה אף פעם לא נפגעת והיא נשארת שלימה, אלא שבאופן גילוייה לגוף יכול להיות פגיעה, מחמת הכלי שלא מסוגל להכילה. מסיבה זו, בוודאי שגילוי הנפש האלוקית ודאי עוזרת להגשים את התפקיד לעולם, גם לאותם פגועי נפש אבל כדאי להדגיש, שכל מקרה צריך לבחון לסוגו ולגופו, ולפעמים תהיה העזרה רק להקטין סבל, יותר או פחות, ואי אפשר לקבוע כללים ברורים בעניין.

מקורות