נושא: כשרות

האם צריך לייחד 'מלחיה' נפרדת לחלבי ולבשרי?

האם צריך לייחד 'מלחיה' נפרדת לחלבי ולבשרי?

המנהג לייחד מלחיה נפרדת לבשרי ולחלבי, בפרט במלחיה המשמשת למליחת התבשילים שעל האש.

מקורות

כתב בשולחן ערוך יורה דעה הלכות בשר בחלב (סימן פח סעיף ב): הא דאסור להעלותו על השלחן [בשר וחלב], דווקא בשני בני אדם המכירים זה את זה, אפילו הם מקפידים זה על זה; אבל אכסנאים, שאין מכירין זה את זה, מותר. ואפילו המכירים, אם עשו שום היכר, כגון שכל אחד אוכל על מפה שלו, או אפילו אוכלים על מפה אחת ונותנים ביניהם פת להיכר, מותר. הגה: ודוקא שאין אוכלין מן הפת המונח ביניהם להיכר, אבל אם אוכלין ממנו, לא הוי היכר, דבלאו הכי הפת שאוכלין ממנו מונח על השלחן (ארוך והגהות אשיר"י). אבל אם נתנו ביניהם כלי ששותין ממנו, ובלאו הכי אין דרכו להיות על השלחן, הוי היכר אעפ"י ששותין מן הכלי (ב"י בא"ח סימן קע"ג). וכל שכן אם נתנו שם מנורה, או שאר דברים שעל השלחן, דהוי היכר. ויהיו זהירים שלא לשתות מכלי אחד, משום שהמאכל נדבק בכלי (הג"ה אשיר"י ואו"ה). וכל שכן שלא יאכלו מפת אחת. וכן נוהגין ליחד כלי של מלח לכל אחד בפני עצמו, כי לפעמים טובלים במלח ונשארו שיורי מאכל במלח.


עוד יש ליתן טעם לדבר, ע"פ מש"כ בסימן צב (סעיף ח): מחבת של חלב שנתנו בכירה תחת קדירה של בשר, הזיעה עולה ונבלע בקדירה, ואוסרתה. שלפי"ז כאשר מפזר מלח על התבשיל חודרים האדים במלח שבמלחיה, ונעשה כדין התבשיל, ושוב אסור להשתמש בזה למין האחר.