נושא: כשרות

תבשיל גוי

גוי העובד בבית היהודי ובישל לעצמו בכליו שלו מאכל כשר למהדרין, ומכבד בזה את הישראל לטעום מהתבשיל שהכין, האם מותר הדבר?

 


במצב הקיים כיום יש להחמיר בדבר, כמפורט למטה [אמנם המיקל בדבר, והשגיח שהמוצרים והכלים כשרים, יש לו על מי לסמוך].

מקורות

כתב בשולחן ערוך יורה דעה הלכות מאכלי עובדי כוכבים (סימן קיג סעיף א): דבר שאינו נאכל כמו שהוא חי, וגם עולה על שלחן מלכים ללפת בו את הפת או לפרפרת, שבישלו עו"ג, אפילו בכלי ישראל ובבית ישראל, אסור משום בישולי עובדי כוכבים.


ובסעיף ד: יש מי שמתיר בשפחות שלנו, ויש מי שאוסר, ואפילו בדיעבד (תשובת הרשב"א ס' ס"ח). הגה: ובדיעבד, יש לסמוך אדברי מתירים (ארוך כלל מ"ג והגהות ש"ד). ואפילו לכתחלה נוהגין להקל בבית ישראל שהשפחות והעבדים מבשלים בבית ישראל, כי אי אפשר שלא יחתה אחד מבני הבית מעט (שם).


ובש"ך סק"ז ביאר דברי המתירין וז"ל: בשפחות שלנו. שקנויות לנו, דמלאכה דעבד העובד כוכבים דישראל הוא, ומוזהר עליו בשבת מן התורה, וליתיה בכלל עובד כוכבים, והלכך ליתיה בכלל גזרות חתנות עכ"ל תשובת הרמב"ן שהביא בית יוסף וד"מ, ובהנך שפחות מיירי המחבר.


אבל לא בשפחות שלנו שבארצות אלו שאין קנויות לנו, רק שנשכרו לשנה, ואין אנו מוזהרין עליהם בשבת כמו שנתבאר בא"ח סימן ש"ד וכ"כ הב"ח. ולפ"ז מ"ש הרב ובדיעבד יש לסמוך אדברי המתירים לא א"ש בשפחות שלנו. וצ"ל דקאי אשפחות דמיירי המחבר.


או ר"ל דיש לסמוך אדברי המתירין בישולי עובדי כוכבים בבית ישראל, והוא דעת ר' אברהם שהביא הטור וכ"כ בד"מ ובת"ח כלל ע"ה דין י"ז בשם או"ה והוא באו"ה כלל מ"ג דין י"ג א"נ הרב לא דקדק בזה דעיקר דמילתא סמיך אטעמא דא"א שלא יחתה אחד מבני הבית מעט.


[ונמצא לפי"ז, שמעיקר הדין, כאשר מדובר בגוי העובד בבית ישראל ומבשל בבית הישראל המנהג להקל בזה – שלא לחשוש משום בישולי עכו"ם.


אמנם מאחר ומצוי מאוד בזמנינו שהמוצרים הנקנים בחנות הן רבו מספור, וקרוב לודאי שחלק מן המוצרים שמשתמש בהן הגוי הן לא כשרים וקשה להשגיח על זה שיכניס רק מוצרים כשרים, בפרט שאינו בקי בזה, ובפרט כאשר מבשל בכליו שלו, שאין ידוע מה בישל בהן בעבר ומה בלוע בהן, וכן מאחר שטעם הרמ"א לא תמיד מצוי בימינו שהבישול נעשה ע"י גז (לא כבימיהם שהבישול נעשה ע"י גחלים הצריכים חיתוי תמידי, וכלשון הרמ"א "אי אפשר שלא יחתה אחד מבני הבית מעט" – מה שלא מצוי כיום), וכן לדברי הש"ך שדברי הרמ"א לא אמורים בשפחות שלנו, הרי שיש להחמיר בזה].