מגיעה לארץ לחג

נחלקו הפוסקים בנוגע לבני חוץ לארץ הבאים לארץ ישראל ודעתם לחזור למדינתם איך ינהגו ליום טוב שני של גלויות.

כתב השו"ע (סי' תצ"ו ס"ג) בני ארץ ישראל שבאו לחוצה לארץ אסורים לעשות מלאכה ביום טוב שני ביישוב אפילו אם דעתו לחזור. וכתב הט"ז (סק"ב) וכן הוא לפי רוב הפוסקים שדין זה תלוי בדין "לעולם אל ישנה אדם מפני המחלוקת" (סי' תס"ח ס"ד) שאם אדם בא למקום שלא נוהגים כמקומו, ינהג כמקום שעכשיו הוא נמצא, אלא אם כן דעתו לחזור שאז הוא צריך לנהוג כמקום מוצאו בין להקל בין להחמיר, בתנאי שלא יתראה עם אנשי המקום מפני מחלוקת,ודברים שאפשר לעשותם בצינעא כגון אכילה וכדומה מותר, אבל כל דבר שאי אפשר לעשות כל כך בצינעא כגון מלאכה אסור (מגן אברהם שם סקי"ב, וראה גם במשנה ברורה שם סקי"ד שסיכם דין זה).

נמצא, שלדעתם, אם דעתו לחזור, מה שאסור לעשות מלאכה ביום טוב שני של גלויות אינו בגלל שהתקדש לו היום ממש, אלא רק משום שלא ישנה אדם ממקום שבו הוא נמצא משום המחלוקת, וממילא יהיה נפק"מ לדברים שעושה בצינעא, לתפילות ולהנחת תפילין וכו'

אך רבינו הזקן סובר שהמקום גורם, וזה לשונו בסימן א' ס"ח במהדורא תניינא: "גם בני ארץ ישראל הבאים לחוץ לארץ חייבים בקדושת היום אף שדעתם לחזור כמו שנתבאר בהלכות יו"ט". והטעם כתב לפני זה: " כי עת רצון שלמעלה ויחודים עליונים ב.. וקדושת שבת ויום טוב הוא למעלה מגדר המקום והזמן רק שמאיר למטה לכל מקום ומקום בזמנו הראוי לו וזהו ג"כ הטעם ששורה קדושה עליונה בחוץ לארץ ביום טוב שני של גליות". משמע מדבריו שהמקום גורם, וממילא חל עליו קדושת יום טוב.

וכן פסק גם (לעולה מחו"ל לארץ ישראל) בסי' תצ"ו סי"א וז"ל: בני חוץ לארץ שבאו לארץ ישראל אע"פ שדעתן לחזור אין עושין אלא יום אחד כבני ארץ ישראל ויש חולקין.

וכתב בשער הכולל פ"א אות ב' שאנו רואים שבמהדורא תניינא (המובא לעיל), שהכריע כדעת המקובלים פסק בפירוש שחייבים בקדושת היום ושמסתמא כן היה הפסק במהדורא תניינא על הל' יום טוב אלא שלצערינו לא הגיע לידינו. (ומה שרבינו הגדול הכניס קטע זה בחצאי עיגול אינו בגלל שהיה מסופק בזה, אלא שבמהדורא תניינא נהג שכל מה שפסק כהמקובלים העמיד בחצאי עיגול לסימן). והובא בהמלך במסיבו (ח"א ע' ר"ס ואילך) שאפשר לבחור את ה"שער הכולל" כרב.

ואף שלפני זה (ס"ז-ט') כתב אדמו"ר הזקן להנוסע מארץ ישראל לחו"ל שפסק שצריך לנהוג כחומרת שניהם וכו' הנה ע"ז כתב הרבי (אג"ק ע' רכ"ז): ומה שמעורר ומדייק בלשון רבינו הזקן בשו"ע שלו סוף סי' תצ"ו מהשינוי שבין סעיף ז' – לי"א, ע"כ צ"ל שבסעיף ז' סומך על האמור בסעיף י"א שמוכיח על תחלתו שבמחלוקת תלוי הדבר, והוא עפ"י דרך רבינו הזקן בכ"מ בשו"ע שלו.. וכו'. וראה גם מכתב כ"ק אדמו"ר (בלקו"ש חי"א ע' 307): מנהגנו בפועל וגם בפשיטות שינהג כמנהג המקום שבא לשם ובפרט שבא עם בני ביתו והוא הדין להיפך, בן חו"ל שנסע עם ב"ב לארץ הק' ת"ו נוהג כמנהג ארץ ישראל וכו'.

וכן הוא בשו"ת חכם צבי סי' קס"ז שאף הבאים מחו"ל לארץ ישראל אסורים לנהוג שני יו"ט של גלויות כל זמן שהם בארץ ישראל אפילו דרך ארעי, שהמקום גורם. (ועיין במנחת אלעזר ח"ג סי' נ"ט שכך הבין גם רבינו הזקן, ועיין גם בפסקי תשובות סי' תצ"ו הערה 20 שכתב בשם הרב ב"צ אבא שאול ז"ל שמנהג הספרדים הקדום היה כהחכם צבי, וכ"כ בשם הגר"ש סלנט ז"ל, דדעת החכ"צ נראית יותר מפני שגם בימי חז"ל בני חו"ל היו עולים לרגל היו נוהגים כבני ארץ ישראל אלא שבפועל לא רצה לקבוע נגד הפאת השולחן וכו').

עפ"י כל הנ"ל, הבא מחו"ל לארה"ק עם בני ביתו, עליו לנהוג כמנהג ארץ ישראל, ואף שנראה הפוך ממה שכתב הרבי באגרות קודש (ח"ז ע' קס"ט) וז"ל: "הנה אנו אין לנו אלא הוראת כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, אשר הורה לכמה מבני ארץ ישראל שבאו לכאן ודעתם היתה לחזור, שינהגו כמנהג בני ארץ ישראל ומובן אשר במילא כן הוא הדין ג"כ להיפך", יש לומר, שיש לחלק בין הבא עם אשתו, שאז אף אם דעתו לחזור ינהג כמנהג המקום שבו הוא נמצא, וכמכתב הנ"ל "ובפרט שבא עם בני ביתו". וכן אפשר לראות דרך שאלות בסוגיות אלו שנשאלו לרבי, לחלק בין אשתו עמו או לא, וראה גם בשולחן מנחם ח"ב סי' ר"ו ובהערות שם בענין זה. (ראה גם בקונטרס יום טוב שני (רב רסקין, לונדון)).

ורבים מרבני חב"ד כתבו על נושא זה, ובין הסתירות ומשמעויות שונות שמשמע ממכתבים שונים מהרביים בענין זה. ואכ"מ. והנראה לדינא בשאלה ששאלת כתבנו.

ולסיום נביא כאן דברי הצ"צ בדרך מצוותיך על יו"ט שני שהמקום גורם (הוספות, ע' קצ"ח): ".. כל יו"ט הוא המשכת והתגלות קדושה עליונה מלמעלה מהזמן בבחי' זמן… והנה בא"י שהיא ארץ אשר ה' דורש אותה שקרובה לאלקות ומזוככת במעלה ומדרגה אזי יכולים לקבל ביום א' אות' ההארה המאירה ומתגלה, משא"כ בח"ל אין הארה זו מתיישבת ביום א' ולא יכולים להכילה כלל ביום א' מצד ריחוק מעלת חו"ל מאלקות ולכן עושי' ב' ימים שבמשך ב' ימים יכולה היא שתתקבל כמו שבא"י ביום א' כו' …"