נושא: שבת

הכנה משבת לחול

האם מותר להכין דבר 'לימוד' – לצורך ימות החול?

אם מדובר בלימודי חול (כגון לצורך מבחן העומד להתקיים) – יש לאסור. אמנם אם מדובר בלימודי קודש (למרות שעומד בימות החול לכותבו וכיוצ"ב) – מותר.

מקורות

כתב בשולחן ערוך הרב אורח חיים (סימן שז סעיף א): ודבר דבר דרשו חכמים שלא יהא דיבורך של שבת כדיבורך של חול, שלא יאמר דבר פלוני אעשה למחר…


ואפילו לומר מצוה פלונית אעשה למחר, אסור – אם הוא מצוה שאסור לעשותה בשבת, ולא אמרו שחפצי שמים מותר לדבר בהם בשבת, אלא כשיש צורך למצוה בדיבור זה, אבל כאן אין אמירתו מועלת כלום לעשייה שלמחר.


ובקצות השולחן (סימן קא, סקכ"ח) כתב וז"ל: כתב השע"ת בשם הרדב"ז שאסור לקרות בספר בשבת כדי להכיר מקום הצריך הגהה להגיה אותו למחר.


וכ' ע"ז במנ"ש סי' צ', ולפ"ז אפשר דהוא הדין אם צריך להשיב למחר בכתב איזה שאלה או אם הוא כותב חידושי הלכות ומעיין בשבת במה שיצטרך לכתוב למחר, אפשר ג"כ דאסור, ולכאורה דבר זה הוא כש"כ משינה שאסור אם הוא כדי שיוכל לכתוב בחול עכ"ל.


ונראה פשוט דשרי, שהמעיין כדי לברר ההלכה הרי הוא לומד לשם לימוד, שזה תכלית כל העיון לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, ולא דמי כלל לקורא בספר להכיר מקום שצריך הגהה, ודמי למש"כ הרדב"ז עצמו בסוף דבריו שהביאו השע"ת הנ"ל – וז"ל: אבל אם מכוין לקרות, ואם ימצא טעות יגיה למחר מותר עכ"ל. וה"נ הרי עיקר כוונתו ללמוד, ואטו מי שמכוין לכתוב חידושי תורתו בספר, אסור לחדש בשבת, וגם הכש"כ שעשה המנ"ש משינה אינו מובן כלל, דהתם השינה לאו צורך שבת הוא אצלו, רק הכנה לחול, אבל המעיין בהלכה בשבת העיון עצמו צורך שבת הוא, ולא ניתנו שבתות לישראל אלא כדי לעסוק בהם בתורה, ופשיטתא דשרי.


[וצ"ע מה שלא הביא ההיתר ממש"כ רבינו "ולא אמרו שחפצי שמים מותר לדבר בהם בשבת, אלא כשיש צורך למצוה בדיבור זה, אבל כאן אין אמירתו מועלת כלום לעשייה שלמחר". וא"כ בלימודו בשבת בתורה לחדד הלימוד וכו' – הרי זה בגדר 'חפצי שמים' המותרים, כיון שדיבורו בשבת מועיל למצוה (ת"ת) שבחול].