נושא: כללי

גניבת דעת הגוי

האם מותר לעשות מעשה הגונב דעתו של גוי, באופן שאין הנוכרי מכיר בכך, ואף שמח מכך?

איסור אונאה בממון אסורה מהתורה גם בנוכרי. וכמו"כ כל אופן של גניבת דעת – אף כאשר אין לנוכרי הפסד ממון מכך – אסור מדברי סופרים. אמנם אם הנוכרי טעה מעצמו במקח וממכר (כגון שטעה במחירו של מוצר מסויים, ומכרו בזול יותר) – אין צריך להודיע לו על טעותו.

מקורות

כתב בשולחן ערוך אדה"ז, חושן משפט, הלכות אונאה וגניבת דעת (הלכה יא): וכל דין אונאה אינו אלא בישראל, אבל נכרי הטועה בשיווי המקח או בשיווי המטבע אין צריך להודיעו טעותו, שנאמר אל תונו איש את אחיו, אחיו ולא נכרי.


אבל אסור להטעותו בין בשיווי מקח בין בחשבון כמו שיתבאר בהלכות גזלה. וכן כל מרמה שבעולם אסורה במקח וממכר אפילו לנכרי, כגון אם יש מום במקחו צריך להודיעו ללוקח אף על פי שהוא נכרי שהרי זה מטעהו וגונב דעתו אם אינו מודיעו, והרי זה כגונב ממנו ממון, ואסור מן התורה כמו שיתבאר בהלכות גזלה.


וממשיך בהלכה יב: ואפילו לגנוב דעתו בדבר שלא יגיע לו הפסד להנכרי אסור מדברי סופרים, כגון למכור לו בשר נבילה בחזקת שחוטה. ואף לגנוב דעת הבריות בדברים אפילו במלה אחת של שפת חלקות או גניבת דעת או במעשה שמראה שעושה בשבילן ואינו עושה אסור מפני שמחזיקים לו טובה בחנם.


ובהלכה יג: כיצד לא יפתח חבית יין העומדת להפתח מיד מפני שכבר מכרה לחנוני, וזה סבור שפתחה בשבילו להשקותו יין חזק ונפסד על ידו הפסד גדול, שהרי חבית זו שפתחה תשאר חסירה ויתקלקל יינה ויבא להחזיק לו טובה בחנם, (אלא אם כן הוא חביב עליו שהיה פותח בשבילו), אלא צריך להודיעו שלא פתחה בשבילו, כי מן הסתם אין לו להעלות על דעתו שכבר מכרה לחנוני. אבל בדבר שיש לו להעלות בדעתו שאינו עושה בשבילו ומטעה עצמו וסבור שעושה בשבילו, כגון שפגע בחבירו בדרך וסבור זה שיצא לקראתו לכבודו אין צריך להודיעו וכן כל כיוצא בזה.