קטגוריה: מודעות עצמית

התנועה המתאפיינת בשאיפה ובמאמץ להתקדמות בחיים חשובה והכרחית, והיא־היא המימוש של הציווי "לך לך", שאותו נקרא בשבוע הבא, אך לפני שנפעל לממש ציווי זה, צריכה להתפתח אצלנו התודעה של "נח" – מנוחה ורוגע מתוך הכרת הטוב שכבר זכינו בו והוא קיים אצלנו.  

אלו שמסתובבים בעולם פגועים וחסרים, הם אומללים וסובלים. בתודעתם ובהתנהגותם שלהם הם 'סותרים' את גילוי השלמות הפנימית שבתוכם. ואלה שמסוגלים לסלוח מעידים שהם מרגישים שלמות פנימית בחייהם, בבחינת "איזהו העשיר – השמח בחלקו": גם במקום החלקי, החסר במידת־מה, בצד הגלוי, הם מסוגלים להיות בשמחה, מתוך אותה תחושת עשירות ושלמות פנימית.

ראיון עם הרב ערד, על מהות התשובה בחסידות. "כשאדם לא בורח מעצמו אלא מתחבר אל עצמו – כל מציאות חייו נראית אחרת. התענוג שלו והשמחה שלו הם אמיתיים. זה לא שאין קשיים, אבל מתוך שהוא פוגש את עצמו באמת, ופועל להגשים את עצמיותו – יש בו את היכולת להתחבר לעצמו, לזולתו, ומשכך לקיים זוגיות ומשפחתיות אמיתית מתוך נוכחות שלמה, להיות בגידול וחינוך הילדים, אדם יכול לקבל ולאהוב את עצמו ולקבל את אתגרי החיים בצורה אחרת לגמרי – כי הוא מתחבר לחלק האלוקי שבו, שהיא המציאות האמיתית שלו, ושם הכול שלם. כשהוא מאיר את הנקודה הזאת בחייו, הוא מכניס גאולה לחיים. 

נראה שהבעיה אינה טמונה במידה עצמה אלא ב'ציור' שהיא נמשכת אליו. המידות הטבעיות של הנפש אינן רעות, אבל ה'יצר' הרע (מלשון ציור רע), הוא המושך אותן למטה.

כאשר המידה והרגש הטבעי שבאדם באים לידי ביטוי ומתגלים במציאות, הביטוי הזה תלוי בציור שכלי המצוי במוחו ובמחשבתו של האדם, והוא שמנווט את המידה.

בעולם הדינמי שבו אנו חיים, אנו ניצבים פעמים רבות בהתמודדויות מול אתגרים מגוונים: אם זה בענייני פרנסה ובריאות, או בענייני המשפחה והילדים, וכך גם בענייני עבודת ה', בוודאי נוכח האתגרים לבצע את שליחותנו ותפקידנו בעולם. למרבה הצער, התמודדויות אלו מלוות פעמים רבות במתח, דאגה וטרדה המקשים על האדם ומתסכלים אותו.

אדם שסומך על ה', משליך את עצמו בידיים של ה'. וכשהוא מנתק את עצמו מה' על ידי שסומך על עצמו או אחרים, הוא נמסר כביכול לידיים אחרות, שעליהן סמך. כאשר לומדים ומעמיקים בדבריו על פי החסידות, יודעים שמצד האמת אי אפשר להתנתק מה'. אין באמת  "ידיים אחרות" מבלעדי ה'. גם אדם שאינו בוטח בה', לא ייתכן שכל מה שעובר עליו בחייו קורה במנותק מהשגחת ה' עליו

בסולם ההתפתחות קיימים שלושה מצבים: עיבור יניקה גדלות. בפרק זה – תיאור המצב של 'גדלות' והדרך ליישמו. פרק שלישי בסידרה.

לאחר שלמדנו כי האדם בחייו מתמודד בעל כורחו, והבחירה שלו היא מתוך איזה מקום ואיזה נפש הוא מגיב ומתמודד, יש לתת כלים מעשיים לפעול ולהתמודד בצורה הנכונה.

אחד מהדברים המאפשרים ומקרבים את תחושת האהבה והחיבור בין אחד לשני, הוא כח השמחה. כשהאדם שמח הוא מראה קירבה לכולם, ואף לכאלו שבדרך כלל לא מעוניין בהם ומרגיש כלפיהם תחושת ריחוק וניכור, הרי בזמן השמחה רוצה בקרבתם ומרגיש שייכות גם אליהם.

אצל הנפש הבהמית, שעסוקה כל הזמן ב"אני" של עצמה, במציאות האישית והאנוכית, הרגש והחוויה הן אלה שנמצאות במרכז, והן אלה שמנהלות את מהלך הנפש, שכן הנפש הבהמית אינה מתעניינת באמת, אלא (רק) בעצמה, ואפילו לא יפריע לה לעוות את ההיגיון הבריא, על מנת להצדיק את היצרים האישיים…

התייחסות ראשונה לשאלת השאלות, למה ירדה הנשמה למטה, מוצאים אנו במדרש תנחומא (פ' פקודי), וזה לשונו:
קודם יצירת הוולד במעי אמו רומז הקדוש ברוך הוא למלאך הממנה על הרוחות, ואומר לו:

האדמו"ר הזקן מגדיר בפרק ב' בתניא את מהותה של הנשמה האלוקית: "חלק אלקה ממעל ממש". הנשמה של כל יהודי היא חלק מה' ממש, מהדרגה הכי עליונה שיכולה להיות.

בהתמודדות של האדם בעולם ובמיוחד בהתמודדות שלו מול העתיד, נתפסת תחושת החרדה והפחד כתחושה וחוויה לגיטימית ביותר. אותה תחושה טבעית של פחד מול מה שעתיד לקרות, מתגברת ומקבלת יתר תוקף ועוז כאשר אני מסתכל סביבי ורואה את הרע שמתחולל בתוך המציאות. מה הוא אם כך הדבר אשר יכול להבטיח לו בביטחון גמור חיים ללא בעיות?

כאשר האדם המשכיל ניגש להבין כלל שכלי מסויים חייב הוא לכל לראש לחוש את נקודת ההשכלה, את נקודת המהות והעומק, היסוד והשורש של הדבר אותו הוא משיג בשכלו ('כח החכמה'), שכן בלעדי הבנת היסוד והמהות, האדם המתבונן עלול לטעות בדרכו, ולנתח את ההשכלה בצורה שגויה ומוטעית.